מעריב הוצאת מודיעין בע"מ נ' נביא ושות' פרסומאות בע"מ ואח'

פסק דין

לפני תביעה כספית לחובות נטענים בגין פרסומים בעיתונים שבהוצאת התובעת, שנעשו על-פי הזמנת הנתבעת העוסקת בפרסום. התביעה נגד הנתבע, מנהלה של הנתבעת ובעל מניותיה היחידי, הוגשה מכח חתימתו על כתב ערבות.

עיקר העובדות הצריכות לענין וטענות הצדדים.

הנתבעת היתה לקוחה של התובעת, והזמינה ממנה פרסומים שונים עבור לקוחותיה משך שנים.

ביום 24/12/01 חתם הנתבע על כתב ערבות, נספח ב' לתצהירו של מר איתן סגל, ת/1.

התובעת טוענת כי בתקופה מיוני 2002 עד יוני 2003 ביצעה עבור הנתבעת פרסומים בסך כולל של 1,032,458 ₪.

במהלך התקופה ניתנו לנתבעת זיכויים בסך כולל של 8,059 ₪.

בהתאם לתנאי האשראי המוסכמים היה על הנתבעת לשלם כל חשבונית עד לתום החודש שלאחר הפקתה. בפועל לא עמדה הנתבעת בתנאי התשלום ומסרה לתובעת שיקים דחויים, וגם זאת באיחור ניכר. הנתבעת מסרה לתובעת, בחמש הזדמנויות שונות, שיקים בסך כולל של 517,592.74 ₪. החל ממרץ 2003 חוללו השיקים שהגיע מועד פירעונם, והנתבעים ביקשו מהתובעת שלא להציג לפירעון את יתרת השיקים.

בפועל נפרעו שיקים בסך של 199,523 ₪ כאשר יתר השיקים חוללו באי פירעון או לא הוצגו לפירעון לבקשת הנתבעת מחמת היעדר כיסוי.

בנוסף לתשלומים דלעיל, שילמה הנתבעת, על חשבון החיובים שלעיל, סך של 85,000 ₪ בתקופה שמ- 6/4/03 ועד 22/5/03.

מאז הפסיקה הנתבעת לשלם את החיובים האמורים. אמנם הנתבעת שילמה מספר תשלומים אך אלה היו בגין פרסומים שאינם קשורים לחיובים נשוא התביעה, כך שיתרת החוב הבלתי משולמת הינה 739,875.96 ₪, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית, נכון ליום הגשת התביעה – 753,656 ₪.

כן טוענת התובעת כי הנתבע ערב לכל חובות הנתבעת כלפי התובעת, על פי כתב הערבות שנחתם על ידו.

בכתב ההגנה טוען הנתבע כי כתב הערבות נחתם לטובת עסקאות של לקוח ספציפי של הנתבעת (שאת שמו לא ציין), אשר שולמו, ואין לו דבר עם העסקאות נשוא התביעה. כן טוענים הנתבעים בכתב ההגנה כי הנתבעת אינה חייבת כספים לתובעת, כי החשבוניות אינן משקפות את חיובי הנתבעת וכי התובעת לא נתנה לנתבעת את כל הזיכויים המגיעים לה.

בתצהיר במקום עדות ראשית ובסיכומים הוסיפו הנתבעים טענות נוספות שלא בא זכרן בכתב ההגנה.

דיון.

קיומו של חוב ושיעורו.

התובעת הגישה תצהיר של מר איתן סגל, מנהל המחלקה המסחרית אצל התובעת. מר סגל תמך בגרסת התובעת לגבי החוב של הנתבעת המורכב מהפרסומים שבוצעו עבורה כמפורט בחשבוניות שצורפו כנספח ג' לתצהירו, בזיכוי סכומים כמפורט בחשבוניות שצורפו כנספח ד' לתצהירו. כן פירט את התשלומים ששילמה התובעת, וצירף אסמכתאות לגבי סכומים ששולמו, ושיקים שחוללו.

החשבוניות שהוגשו על ידי התובעת כוללות פירוט מלא של הפרסומים שנעשו לרבות מועד הפרסום, העיתון בו בוצע הפרסום, מיקום המודעה באותו עיתון, תוכן הפרסום, גודל המודעה המחיר, ועוד. מאחר ועיתונים מתפרסמים ברבים ואף נשמרים על ידי ספריות, הרי שבניגוד לאספקה של סחורה בדרך כלל, ניתן לבדוק על נקלה כל טענה לאספקה של מודעת פרסום.

הנתבעים לא התייחסו בתצהיר שהגישו על ידי הנתבע לפרסומים ספציפיים כלשהם, לעובדה כי לטענתם הם פורסמו או לא פורסמו, כמו כן לא טענו דבר לגופו של החשבון, ולא טענו לחשבון אחר כלשהו. כל טענתם לעניין זה היתה טענה כללית, בסעיף 45 לתצהיר לפיה התובעת נסמכת בתביעתה אך ורק על חשבוניות שהוצאו מטעמה, שאינן משקפות את חיובי הנתבעת וכי התובעת התרשלה ולא זיכתה את הנתבעת במלוא הסכומים שהיה עליה לזכותה. מעבר לכך, לא טוענים הנתבעים דבר וחצי דבר לגבי חשבוניות התובעת והפרסומים המפורטים בהם ואף לא מפרטים איזה זיכוי נוסף היה על התובעת לתת להם ובגין מה.

בנוסף, מציין הנתבע בתצהירו התחייבות שניתנה לו על ידי נציגי הנתבעת, בפגישה מאוקטובר 2003, להעמיד את סכום החוב של הנתבעת על סך של 300,000 ₪ בלבד. למרות שכתב ההגנה הוגש על ידי הנתבעים ביום 4/11/03, לא נטען בו דבר לגבי ההתחייבות האמורה.